<h1>לקוטי ספר הדין לרבינו יהודה אלברצלוני סימן צ'</h1>
<h2>דף מא.</h2>
וכתב הרב ר' יהודה ז"ל דכל הנשבעין ונוטלין אין בהם היפוך שבועה. ונשבע על שטרו ונשבע על המשכון שהן מן הנשבעין ונוטלין תמצא בהן היפוך לשבועת היסת שאם אמ' בעל אין אני רוצה לישבע וליטול וקח משכונך ואני תובעך על פה והשבע לי שבועת היסת והיפטר וכן נמי בעל השטר אם אמר טול שטרך ואני תובעך על פה והשבע לי שבועת היסת והיפטר בהני תרי מתהפכת השבועה על הנתבע להקל וחוזרת משבועה דרבנן דכגון דאורייתא לשבועת היסת. וכן מצינו לרבי' האיי ז"ל בתשובה, וזו היא נוסחא. הכי חזינא דסברא דילכון מעליא היא אלא לא שייך בהא מילתא מפך שבועה בדרבנן ודחזתון משמי' דרב נטרונאי גאון ז"ל לאו טעמ' הוא אלא היכא דאמ' בעל השטר איני חפץ לידון בשטר חשבוה לשטראי כמאן דליתה וטענא טעינא לך מהאי ממונא וכד אשתבעת לי קרענא לשטרא ומיפטרת לא יכול נתבע לדחויי אלא מיהו שבועת היסת הוא דאית ליה.
